הסויה עלתה לכותרות בזמן האחרון והפכה ממזון של צמחונים וטבעונים בריאים, לאויבת הציבור ובמיוחד של האוכלוסיות הרגישות: נשים בהריון, תינוקות וקשישים. במאמר הזה אנסה לשפוך מעט אור על הנושא השנוי במחלוקת, ולתת קצת מידע זמין וברור.
הסויה היא צמח ממשפחת הקטניות, ומקורה ככל הנראה בסין. כיום עיקר גידולה הוא בארה"ב בשל הדרישה הגוברת במערב, בצריכת סויה. רוב גידולי הסויה בעולם הושבחו גנטית, על מנת לייצר זנים העמידים בפני מזיקים.
הסויה מכילה אחוז גבוה של חלבון כמעט 40% ואת כל חומצות האמינו החיוניות. בסויה ברזל, סידן, חומצות שומן רב בלתי רוויות, אשלגן, מגנזיום, זרחן, וויטמינים מקבוצת B. פה בקישור אפשר למצוא טבלא המפרטת את הערך התזונתי של הסויה.
לסויה שימושים רבים ומרובים: בעיקר היא משמשת מזון בעלי-חיים, היא נאכלת כפי שהיא כ-פולים, פולים טריים – אדממה, מפיקים ממנה שמן, ומהשאריות- קמח המשמש בתעשיית המזון במוצרים רבים, משקה סויה, טופו, טמפה, רוטב סויה, מיסו, מעדנים תחליפי חלב, ממרחים, פתיתי סויה
רצוי להשתמש בסויה כפי שהיא, שלמה ומלאה, ובטופו, וכן בצורותיה המותססות כגון: מיסו, רוטב סויה, וטמפה. כאשר הסויה עוברת תהליך התססה מתפרקים מספר חומרים אשר לא מתעכלים אצלנו במערכת העיכול ויוצרים לפיכך גזים.
כאשר צורכים את קמח הסויה ומוצריו, או את יתר המוצרים המעובדים, צורכים בעצם מזון מאוד מרוכז בחלבונים ובחומרים נוספים, אך חסר חומרים אחרים המאזנים ומשפרים את ספיגתם.
מחקרים הראו תוצאות מעורבות לגבי ההשפעה של סויה על מערכת הלב וכלי הדם שלנו. חוקרים במכללה לרפואה של אוניברסיטת קנטאקי, ניתחו תוצאות של 43 מחקרים שפורסמו בעבר, על המעורבות של סויה במחלות לב כליליות. מה שהם מצאו היה ירידה בסיכון להיווצרות מחלות לב כליליות כשנצרכו 30 גרם חלבון סויה ביום.
עוד נמצא כי הסויה מסייעת במניעת סוגי סרטן מסוימים בזכות החומר הנקרא: גניסטאין. הגניסטאין הוא חומר השייך לקבוצה הקרויה פיטואסטרוגנים. חומר צמחי הדומה בהרכבו להורמון הנשי אסטרוגן. וכן, בתנאים מסוימים הוא דומה בפעילותו להורמון הנשי. אממה – עיקר פעילותו של הגניסטאין הוא דווקא אנטי אסטרוגני. הסויה עלולה להעלות הסיכון להתפתחות סרטן השד, למשל, אצל קבוצות סיכון. אז אם יש במשפחה שלך היסטוריה של מקרי סרטן שד, יש להיוועץ ברופא המטפל. מעבר לכך הגניסטאין והסויה רק בתחילת הדרך המחקרית, ועדיין רב הנסתר על הנגלה.
גם נושא חיזוק השלד או מניעת אוסטאופרוזיס, הינו שנוי במחלוקת למרות ריכוז הסידן הגבוה יחסית שבסויה.
קבוצת סיכון נוספת היא תינוקות יונקים שמקבלים תחליף חלב צמחי, המבוסס על סויה. שכאמור הינו מזון מרוכז ביותר ומבודד מיתר ערכיו התזונתיים.
לסויה ערך גליקמי נמוך, ולכן מומלץ לחולי סכרת מסוג 2. ערך גליקמי בקצרה, הוא המדד לזמן פירוק הפחמימה עד לספיגת תוצרי הפירוק (הסוכר) בדם.
לסיכום ולדעתי הפרטית בלבד:
מומלץ לצרוך סויה כחלק משלל הקטניות הקיימות בשוק. בסויה ערך חלבוני גבוה וזמין, סידן ברמות גבוהות יותר מקטניות אחרות, והוא בעל ערך גליקמי נמוך עובדה התורמת לסל המצרכים של חולי סכרת 2. מומלץ לאכול את הסויה כפי שהיא או כטופו, טמפה, ומיסו, שכן הערך התזונתי שלה עולה כאשר היא מותססת. אין לתת סויה לילדים ולתינוקות יונקים. בצלחת סויה כקטניה, ליד דגן, וירקות מבושלים יוצרים איזון וארוחה שלמה ומזינה. לבריאות
