אני עושה יוגה כבר יותר מ 13 שנה בגלל שיוגה עושה אותי מאושרת, מחוברת לעצמי כל פעם מחדש. יום אחד באמצע החיים החלטתי שמגיע לי פעם בשבוע לעשות משהו שעושה לי טוב. זה לא משהו שמגיעה בקלות, התובנה הזאת. ואם מגיעה, בד"כ דוחים אותה לאחר כך... מתישהו, כשיהיה לי יותר זמן. ואז הגעתי ליוגה. לנסות. לא איזו החלטה איתנה. בהתחלה לא ממש הבנתי מה זה. אבל המשכתי לנסות. זה היה קצת מוזר אבל עשה הרגשה טובה. המשכתי להגיע כל שבוע, נשימות, תנועה, מתיחות, הרפיות, רוגע ושקט שפתאום עוטפים אותי, עוצרים את המרוץ. אני עם עצמי. נעים להכיר.. היו לי אז כאבים כרוניים בגב התחתון שגם לא ממש עשיתי עם זה הרבה. איכשהו הם פחתו ועברו מעצמם. אפילו לא הרגשתי שזה כבר לא שם, אבל הרגשתי כל שבוע שאני ממש מחכה לשיעור, לאיזון, לחיבור הבלתי מוסבר הזה בין כל החלקים שלי – מחשבות, רגשות, עייפות, הגוף שלי שתפוס . יוגה מחברת בין כולם, מאזנת, נותנת מקום לכל דבר. אז אני ממשיכה, עדיין פוגשת את החלקים וכל פעם מחדש מחברת, מתחברת, מגלה עוד משהו ביכולות או באי יכולות. מתמלאת באנרגיה של שמחה, שקט . עד הפעם הבאה.