יום ראשון זה הדייט הקבוע שלנו
הוא כבר יודע שבשעה 21:30 הוא אמור להיות מוכן: אחרי מקלחת ובמיטה,
כשרק כפות הרגליים שלו מבצבצות מהשמיכה
משבוע לשבוע הוא מתארך, וככה אני מוצאת פחות ופחות מקום לשבת.
ככה זה כשהמתבגר שלך מתרגל לפינוק הזה, חלק מהריתמוס
אנחנו מתחילים בטקס נוסף, יומי, של הודיות.
כל אחד אומר תודה על 3 דברים שהיו היום, ומאז הבר מצווה, הוספתי גם סליחה אחת לטקס.
אז תוך כדי שהוא משחזר את היום, ומודה, אני מוצאת הזדמנות לדבר איתו. על זה בדיוק.
על הדברים האלה שלא סיפר לי. מתעניינת, ברכות של לפני השינה, והוא מרוכך – עונה.
יש פעמים שהוא מבקש ממני נעים ברגליים בלי קשר לרגיל שלנו.
אני יודעת שהוא צריך את קרבתי, הוא צריך את המגע הזה שעוטף, מחבק, לוחץ, ומקרב
אותי אליו. הוא לא של דיבורים, הילד שלי, ולפעמים הוא מתרפק ומראה לי את הצורך שלו.
המגע בכפות הרגליים מאוד מרגיע, ומחבר אותו חזרה לעצמו, הוא מקרקע, ומשפר יכולות אחרות.
בסוף הדייט שלנו כבר אין כח לדבר, והוא פשוט צולל לתוך השינה.
אני מכסה לו את כפות הרגליים
והוא ממשיך במסע שלו לתוך עולמות השינה
רוצה גם?
אפשר למצוא כאן פרטים על קורס הרפלקסולוגיה שלי, לטיפול בבני המשפחה
