לפני יותר משבוע הייתי בהרצאה.
ברגע האחרון לא התחשק לי לצאת, למרות שנרשמתי בזמן וזה נושא שמעניין אותי להעמיק בו.
היה קר, ובבית היה לי נעים.
שיחת טלפון מחברה, ואני בחוץ.
המקום היה מלא. אנשים ונשים. חלקם הכרתי, וגם זה נעים.
נושא ההרצאה היה על האיכויות שבונות את החלק הפיסי שבנו. שלוש הגונות.
כלומר, ההתלבטות אם לצאת, או לא, וההחלטה שכן לצאת, היא דוגמא מצוינת
למעבר בין המצבים ואיכויות החומר.
כמו שאנחנו היהודים, אוהבים לחלק הכל לשלוש, גם ההודים עושים את זה.
3 מצבי החומר, נעים בין כבדות ועצלות, לתנועה ועשיה, עד למצב הגבוה שהוא שקט, נינוחות ומלאות.
לפחות יצאו לי כמה דברים טובים
אחת ההחלטות שלקחתי על עצמי כתוצאה מההרצאה הזו היא לתרגל מדי יום מדיטציה. הרגל שנזנח כתוצאה מהאיכות הראשונה, העצלות.
השעות של הסטווה, האיכות הגבוהה אליה שואף היוגי, וגם אני, הן שעות הבוקר המוקדמות. לפני שהשמש זורחת. המעבר העדין שבין שיא הכבדות, הלילה, לבין הטוהר שהוא האור, זו הזריחה. גם השקיעה. שעות הדמדומים.
האיכות שאני מביאה לתוך המקום הזה היא, נחישות, רצון, התמדה, וחזרתיות על הדבר גם כשזה הפוך לרצון של העייפה והכבדה.
מדיטציה, זה השקט למחשבות
כבר כמעט שבוע שאני מתעוררת מוקדם, קמה ויושבת עם עצמי לפגישה שקטה. כדי להתחבר לרווח שבין המחשבות. לשקט שנמצא שם. כשאני כבר מזהה שאני חושבת, אני חוזרת לשקט. צפה. בין המחשבות. בין המצבים. ומתחברת. אלי. לזו שמאחורי המילים והפטפוטים הפנימיים.
הצמחונות זה השקט לגוף שלי
ההחלטה השניה שלקחתי היא לחזור לצמחונות. זה לא שעד עכשיו הייתי יושבת על סיר הבשר, אבל לא פסלתי אפשרות לטעום תבשיל טעים.
באותה הרצאה נזכרתי. שגם אכילת בשר מרחיקה אותנו מאיכות הסטווה. ומקרבת אותנו יותר לאיכות הטמס. הכובד. הקשר עם הגוף הפיסי.
כדי שלא יהיה פה כבד מדי רוצה להזכיר את האיכות האמצעית, המתווכת, זו של העשיה, התנועה. הרג׳ס. שמניעה אותנו לשנות, לעשות, ללכת, לזוז מאזור הנוחות אל מקום אחר.
היא מביאה אותנו להשיג, להתקדם.
אז יאללה, ביי, אני הולכת, אבל לא רחוק מדי.
תזכרו לשמור על איזון:
לנוח בזמן, ואפילו לישון טוב.
לנוע בזמן, ולא יותר מדי. כלומר לעשות פעילות גופנית אך לא בהפרזה.
גם בחשיבה שלכם שיהיו במידה ולא בהפרזה.
והעיקר, להיות בשלום עם עצמכם, להתחבר לרווח שבין המחשבות, לשקט.
ולשקוע בתוכו בזמן נתון שתחליטו. מדי יום, באופן קבוע
נמסטה
